1. בריחת מוחות: באופן כללי, מתחילתו ועד היום, מקצוע עיבוד הפח תמיד פעל לפי שיטת ההתלמדות והלמידה מתוך עשייה. לחניכות מחזור למידה ארוך ומערכת לא מלאה, ורוב החניכים יבחרו להחליף תפקיד באמצע הלימודים. בנוסף, מכיוון שהחניכים כולם עולים חדשים, יהיו הבדלים בין עולים חדשים לזקנים, ולכן עולים חדשים יהיו מאוד חדשניים לאחר שילמדו, והכישורים המקצועיים והשכל הישר המועברים בדרך זו רחוקים מלספק את צרכי המיזם התפתחות.
2. חסימת מידע: היום הוא עידן האינטרנט, ובעצם כל המידע המתקבל מגיע מהאינטרנט, אך מנהלי חברות רבות ממעטים להקדיש זמן לחיפוש מידע רלוונטי מהאינטרנט, כך שעידן אי עמידה במידע משפיע גם על יכולת הפיתוח של הגורם העיקרי של החברה.
3. ציוד מיושן: גזירה---חבטות---כיפוף---תהליך ריתוך או כישורי ריתוך---כיפוף---להבה. בכל הנוגע לציוד, חלק גדול ממפעלי עיבוד המתכת המקומיים נמצאים בעצם עדיין במצב ייצור בקנה מידה קטן, בדרך כלל רק אגרוף אחד, מכונת כיפוף אחת ומכונת חיתוך לייזר אחת. נכון להיום, רוב מכונות האגרוף הן בעצם עדיין מכונות ניקוב נמוך יחסית. תוכנת התכנות של כמה מכונות נמצאת עדיין בעידן ה-DOS, מה שמפחית מאוד את יעילות הייצור, מה שמשפיע מאוד על התחרותיות של ארגונים. יש לשדרג ציוד מיושן כדי לשפר את יעילות הייצור.
4. חוסר מיומנויות: ארגון ההכשרה לעיבוד פחים נמצא עדיין בתקופה של הכשרה פשוטה לתפעול מכונות, ועדיין לא גיבש סטנדרט מקצועי מאוד מקצועי. שיעור הניצול של הציוד אינו גבוה, ולא ניתן להבטיח את איכות המוצר. המחסור בעובדים מיומנים הפך לגורם בולט המגביל את השדרוג התעשייתי.